כשפילוסופיה שלמה הופכת לשעון - Carpe Diem

 

"נצל את היום, וסמוך כמה שפחות על המחר."

המשפט הזה לא נולד באינסטגרם או בטיקטוק. הוא נכתב לפני יותר מ־2,000 שנה, בשיר של המשורר הרומי הורציוס.

המילה הלטינית Carpe אינה "תפוס" במובן של אחיזה. פירושה "קטוף", כמו שקוטפים פרי. היום הוא פרי בשל שצריך לקטוף עכשיו, כי מחר כבר יהיה מאוחר מדי.

הרעיון הזה מעולם לא מת. הוא רק החליף צורה.

בשנת 1956 מוציא הסופר סול בלו, יליד קנדה שפעל בארצות הברית, את ספרו הרביעי, Seize the Day ("תפוס את היום"). גיבורו, טומי וילהלם, הוא שחקן כושל באמצע שנות הארבעים לחייו. במהלך יום אחד בלבד הוא נאלץ להביט במראה ולהודות: החיים לא יחכו לו. עליו לחיות את ההווה.

ארבעים שנה אחר כך, ב־1997, מוציאה מטאליקה באלבום Reload את השיר “Carpe Diem Baby”. אותה קריאה עתיקה, הפעם בגיטרות חשמליות.

ובעולם השעונים? ג'רלד ג'נטה, מגדולי מעצבי השעונים בכל הזמנים, יצר שעון בשם Carpe Diem.

זה לא היה שעון רגיל. במקום לוח חשוף, הציב ג'נטה מכסה הנפתח על ציר, כמו כריכה של ספר. כדי לדעת מה השעה, צריך לפתוח את הספר. צריך לבחור, באופן אקטיבי, לגלות את ההווה.

וזה בדיוק מה שרוב האנשים מפספסים אצל ג'נטה.

כשאומרים "ג'נטה", כולם חושבים מיד על שני שעונים: ה־Royal Oak של אודמר פיגה וה־Nautilus של פטק פיליפ. ובצדק, אלה שניים מהשעונים החשובים בהיסטוריה.

אבל ג'נטה היה הרבה יותר מזה. הוא היה מעצב בעל עומק, שמאחורי כל קו שלו עמדה מחשבה. הוא לא עיצב רק צורות. הוא עיצב רעיונות, רגשות וסיפורים. שעון ה־Carpe Diem הוא ההוכחה. אין בו שום דבר מסחרי, ואין בו ניסיון למכור עוד שעון ספורט יוקרתי. יש בו פילוסופיה שלמה, ארוזה במכסה נפתח ובשם אחד. זה ג'נטה האמיתי. לא רק האיש שעיצב כמה מהשעונים האייקוניים בעולם, אלא האיש שהאמין ששעון צריך לגרום לך לחשוב, להרגיש ולחיות אחרת.

הורציוס כתב את זה בשיר.
בלו כתב את זה ברומן.
מטאליקה צעקו את זה בשיר.
ג'נטה בנה את זה בשעון.

עברו יותר מ־2,000 שנה, והמסר לא השתנה:
אל תחכו למחר. נצלו את הזמן.
קִטפו את היום.

 

כתב : כפיר חדד