השעון ״הפשוט״ של פבלו פיקאסו

ברוב המקרים אנחנו נשבים בקסמם של שמות המותגים. לענוד שעון של מותג מכובד זה להיכנס תחת ההילה שלו וליהנות ממנה. בואו נשים את ההתייפייפות בצד .. כל אחד מאיתנו, בנוסף לטעם האישי, רוצה ליהנות מהסטטוס שהמותג מעניק. וזה תקף לכל תחום: רכבים, בגדי מעצבים, יינות טובים ואפילו אביזרים לבית.

אך יש מקרים נדירים, הפוכים, שבהם אדם פרטי הוא זה שהופך חפץ פשוט למותג.

איך זה קורה? כשהאדם עצמו הוא המותג.

גם אם אינכם חובבי אמנות, את השם פבלו פיקאסו ודאי שמעתם. צייר ופסל ספרדי, מייסד זרם הקוביזם ( סגנון המפרק את האובייקט לגורמיו ומציג אותו מכמה נקודות מבט בו זמנית ) ואחד מגדולי האמנים של המאה העשרים.

למרות שהצטיין בלימודיו, פיקאסו מעולם לא סיים בית ספר רשמי לאמנות - הוא עזב אחרי פחות משנה את האקדמיה במדריד. עיקר השכלתו באה מאביו, מסביבתו ומדמיונו הפורה, שהיה כלי העבודה המרכזי שלו.

באמתחתו של פיקאסו היו שעונים נחשקים כמו רולקס, פטק פיליפ וייגר לקולטר, אך השעון שזכה להתעניינות הרבה ביותר היה דווקא הפשוט והייחודי מכולם.

היה זה שעון מכני פשוט משנות ה-60 של יצרן בשם מיכאל ברגר, שייצר שעונים עמיים לקהל הרחב. ברגר, שהיה מיודד עם פיקאסו, העניק לו במתנה שלושה שעונים זהים: שעונים עם מנגנון 17 אבנים, שעל לוח השעון שלהם במקום ספרות מופיעות האותיות המרכיבות את שמו המלא.

על פי עדויות, את אחד השעונים נהג פיקאסו לענוד בזמן שצייר, במכוון, כדי שנתזי הצבע יהפכו את השעון עצמו ליצירת אמנות.

את שני השעונים הנותרים העניק במתנה: אחד לנהגו האישי, שליווה אותו בכל מקום והיה מקורבו ביותר, והשני לפסלת היווניה ללה קפולוקו, שהייתה ידידתו.

אותו שעון מוכתם בצבע, הפשוט מכולם, נמכר לימים במכירה פומבית בסכום האסטרונומי של 250,000 דולר.

הוכחה לכך שלפעמים לא המותג עושה את האדם  אלא האדם עושה את המותג.

כתב : כפיר חדד